<h1>סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא</h1>
<h2>דף ז.</h2>
וששאלתם מקדשין ומברכין חתן וכלה בהכנסת כלה בשבת אי לא, לא ביררתם שאלה זו יפה, אי לקדש בשבת, או לברך עליה עריות (ו)הוצרך לכם. אסור לקדש בשבת, שכך שנינו [ביצה ל"ו ע"ב] כל שחייבין בהן משום שבות [ומשום רשות] משו' מצוה בשבת חייבין עליו ביו' טו', אילו הן משו' רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין, ואמרי בסיפא אילו ביו' טו' אמרו וכל ש' בשבת. ואי קידשו מבעוד יום מערב שבת והוצרך להם להכניס כלה לחופה בשבת ולבעול, כבר אמרו חכמי' [כתובות ז' ע"א] והלכת' מותר לבעול לכתחילה בשבת, אי לברך ברכות בשבת הוצרך, [מותר] לכם שבע ברכות לברך בשבת. אי לקדש חתן קידוש חתן על הכוס, ולברך חתן ברכת המזון בהכנסת כלה לחופה הוצרך לכם, מי לא [מ]חייב בקידוש היום [ו]בברכת המזון, דלמ' וודאי כנס, דתנן [ברכות ט"ז ע"א] חתן פטור מקריית שמא לילה ראשון עד מוצאי שבת, (וגם) [אם] לא עשה מעשה, ואמרינ' עלה [מנא הני] מילי [דתנו] רבנן בשבתך בביתיך פרט (לעסוק) [לעוסק] במצוה, ובלכתך בדרך פרט לחתן, מכאן הכונס את הבתולה פטור, ואת האלמנה חייב וכו', ומקשינן ואי הכי מאי איריא בתולה אפי' אלמנה נמי ומפרקינן כונס בתולה טרוד, מקשינ' תוב אי משו' טרידא אפילו על ביתו [שנפל] וטבעה ספינתו בים נמי, ומפרקינן התם גבי מצוה טריד טרידא דמצוה. וכן לכל מצות דקאמרינ' [סוכה כ"ה ע"ב] פטור [מן] התפילה ומן התפילין וכל מצות האמורות בתורה, לקיים דברי ר' יוסי הגלילי שהיה אומ' העוסק במצו' פטור מן המצוה, ודווקא לא עשה מעשה.
<h2>דף ח.</h2>
ברכת חתנים. שהכל ברא לכבודו, ועל הזקינים הנאספין ברכה זו, כדכת' [ישעיה כ"ד] נגד זקיניו כבוד. וכת' [שם מ"ג] כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו. ומשעת אסיפת זקינים היה ראוי לברך ברכה זו, אלא שסודרו על הכוס, וברכה שאחריה אינה סמוכה לה, לפיכך מתחיל בה בברוך. בר"א יי' יוצר האדם, שלאחר אסיפת זקינים ראוי לברך ברכה זו להקב"ה שיצר את אדם הראשון שממנו באו אילו, ואינו מברכת הזוג כברוך אשר יצר את האדם וכו'. והתקין לו ממנו, היא חוה שלקחה מצלעו ותיקנה לו לעזר ובנאה כביניין, כדכת' ויבן את הצלע, (רחבה) [צרה] מלמעלה (וצרה) [ורחבה] מלמטה כדי לקבל עיברין. והוא קיים עדי עד, שלעולם ביניין זה קיים איש ואשה, ב"א יי' יוצר האדם ברכה על יציר' חוה אשתו. שוש תשיש. לפי שכת' [אם] לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, לפיכך אומ' ברכה זו קודם לשמחת חתן, ולפי שהיא ברכה הסמוכה (ו)אין מתחיל בה בברוך. עקרה, היא ציון שהיא עקרה מבניה, כדכת' רני עקרה וגו'. ולאחר שהיזכיר שמחת ציון חוזר שמחת הזוג, ואומ' שמח תשמח ריעים האהובים, חתן וכלה, בגן עדן מקדם, שעשית לו עשר חופות, כדכת' [יחזקאל כ"ח] עדן גן אלה'ים הייתה כל אבן יקרה וגו', משמח חתן זה וכלה זו. אשר ברא ששון ושמחה, ברכה בפני עצמה היא, וקאי אכל שמחות ואכל חתנים וכלות, ולפיכך מתחיל בה בברוך, שאינה סמוכה לחבירת' לעיל, ולפיכך מסיים כאן משמח חתן עם הכלה, על חתן עם כלתו. [ז' ע"ב] ברכת ארוסין. וציונו [על] העריות לפרוש מהן. ואסר את הארוסות לזקק להן בלא חופ', כדאמר באשתו ולא בארוסתו. והתירה לנו על ידי כניסה לחופה אחר הקידושין, כדכת' כי יקח איש אשה ובא(ה) אליה, ואין קיחה אלא בכסף, דילפינן מעפרון כסף השדה קח ממני. סליק בר' חתנ'.
<h2>דף פו.</h2>
ראיתי שהכתובה קודמת לכל שטר חוב ופרעון.
